תומר יעקב ישראלי

אני הרבה זמן חשבתי מה לכתוב כאן. שפיטה עצמית קיימת אצל כל אחד, זאת תוצאה מכך שכולנו דומים בסופו של דבר. יש כאלו שלומדים משפיטה ויש כאלו שמרגישים לוזרים וחסרי יכולת. אני כאן בשביל החלק השני, אלו שמרגישים כל הזמן חסרי יכולת. אני הייתי ככה שנים על גבי שנים, בכל יום אמרתי לעצמי למה לעזאזל היא לא רוצה אותי? אני מכוער? הייתי גם אומר לעצמי ״אני לא אצליח בחיים״ , ״אני אשאר בכל יום אותו דבר עד שאני אמות״. ככה זה היה מגיל 12 עד גיל 19. אני תמיד הייתי עצוב כי כל פעם קיבלתי כאפה מהחיים ש

האם החברים שלך תוקעים אותך במקום? הסיפור שלי, הסביבה שהייתי בה, איפה נפלתי ומה למדתי. טיפים פרקטיים להצלחה, תבינו מי נמצא סביבכם,

אני רוצה להתחיל בסיפור קצר: כולנו מושפעים מדחיינות, הייתה פעם אחת שדחיתי כל כך הרבה זמן את הלימודים שלי כשלמדתי שנה ראשונה כלכלה, עד שכשהגעתי למבחן קיבלתי 34. סיפור קצר מאוד שממחיש את התוצאה של דחיית דברים. הרגשתי כישלון, כאילו אני מבזבז את הזמן שלי. הבנתי שללמוד את זה עכשיו לא באמת בשבילי, אז התחלתי ללמוד משהו אחר. התוצאה - גם שם דחיתי ודחיתי. עד שיום אחד קיבלתי בום רציני מהחיים, העיפו אותי מהלימודים, הרגשתי מתוסכל מאוד. באותו היום שכבתי במיטה, ואמרתי איך אני מפסיק לדחות, ופ